<h1>סמ"ג עשין סימן ר"ה</h1>
<h2>דף כו:</h2>
כל שבעת ימי החג מנסכין המים על גבי המזבח ודבר זה הלכה למשה מסיני (רמב"ם תמידין ומוספין פ"י ה"ו), ונרמז בקרבנות החג כדאיתא בפרק הבונה (שבת ק"ג ב') בשני הוא אומר ונסכיהם ובכל השאר לא אמר כי אם ונסכה, מ"ם דונסכיהם ובששי אומר ונסכיה, יו"ד דונסכיה ובשביעי כמשפטם, מ"ם דכמשפטם הרי כאן מי"ם, ובכולן לא תמצא אחת מן השלש אותיות אלו שישתנו חוץ מבאלו. ומפרש במסכת סוכה בפרק לולב וערבה (מ"ח א') כיצד היו עושין צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגין היה ממלא אותה מן השילוח, הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו ועלה לכבש ופנה לשמאלו, [ו]מסקינן בפ"ב דיומא (כ"ו ב') שעם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדן בקרן דרומית מערבית למעלה מחצי המזבח, ומפרש במסכת סוכה בפרק לולב וערבה (מ"ח א') שהיו שם שני ספלים של כסף מערבי לשל מים מזרחי לשל יין ונתן המים מן הצלוחית לתוך הספל מערבי ושני הספלים היו מנוקבים כמין שני חוטמין דקין ושל מים היה נקב שלו דק משל יין כדי שיכלה המים עם היין כאחד והכל יורד לשיתין, זה שמנסך המים היו אומרים
לו הגבה ידך שפעם אחת ניסך אחד על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן שאמרו מין הוא שהן אומרים שאין מנסכין המים, וכמעשהו בחול כן מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת כלי גדול של זהב ואינו מכלי שרת ומניחו בלשכה ולמחר ממלא ממנו (ע"פ רמב"ם תמידין ומוספין פ"י הל' ו'—ט') ואם נשפך ממלא מן הכיור ומנסך (ע"פ רמב"ם שם ה"י ע"ש).
